מַה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה שׁוֹלֶה בֵּינֵיהוֹן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים שׁוֹלֶה בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שׁוֹלֶה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת. תַּנֵּי זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲבָל דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטָהֳרָה חוּץ מֵחֲפִיפָתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטוּמְאָה חוּץ מִשְּׁלִיָּתָהּ. מַה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה מְגִיגָה בֵּינֵיהוֹן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמֵר מוֹגֵג בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹגֵג בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מגיגה ביניהון. שמוגג ומרכך אותה שתהא ראויה לאכילה לב''ש צריך שיהא בידים טהורות ולב''ה אף בידים טמאות מותר חוץ משרייתה בלבד צריך שיהא בידים טהורות:
מה ביניהון. אליבא דר' יהודה:
תני. בתוספתא כדלעיל דזו דברי ר''מ בפלוגתא דב''ש ודב''ה אבל דברי ר' יהודה הם כמו שנשנה במתני':
אמר ר' יונה שולה ביניהן. שולה מן המים או שורה אותה במים דלב''ש צריך שיהא בידים טהורות ולב''ה דאמרי כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפה א''כ אף הוא שולה בידים טמאות:
מה ביניהון. אהאי דתני בתוספתא אליבא דר''מ בפלוגתייהו דב''ש וב''ה קאי וכדמייתי לקמן דתנינן התם בפ''ב ב''ש אומרים כל מעשיה בטהרה וב''ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפתה דברי ר''מ ר' יהודה אומר ב''ש אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה וב''ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. ודברי ר' יהודה נקבעו במתני'. והשתא מפרש אליבא דר''מ ומה ביניהון דב''ש ודב''ה:
11a כֵּינִי מַתְנִיתָא מוּתֶּרֶת לְהֵיאָכֵל צִמְחוֹנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא וכו'. כדפרישית במתני':
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה וְלַחֲזוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וְלַחֲזוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כדי לעשות עיסה ולחזור. לקמן בפ''ג גבי פלוגתא דרשב''ג וחכמים אמרינן הכי דס''ל לרשב''ג התם דפירות נכנסין לירושלים ויוצאין ומפרש הש''ס שם דרשב''ג לא קאמר שיוצאין אלא כדי לעשות מהן עיסה חוץ לירושלים לחזור אותן אח''כ וכן הכל כדי לעשות ולחזור מפני שבירושלים לא היה מצוי כ''כ לטחון ולאפות ומייתי להא הכא דלפי הס''ד כדקאמר לקמי' דמתני' דרשב''ג היא דקאמר שם אף הפירות נכנסין ויוצאין והלכך מפרש לה נמי הכא דטעמא דהתירו כדי לעשות עיסה ולחזור לירושלים:
משנה: מָעוֹת חוּלִין וּמָעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ מַה שֶׁלִּיקֵּט לִיקֵּט לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי עַד שֶׁיַּשְׁלִים וְהַשְּׁאָר חוּלִין. אִם בָּלַל וְחָפַן לְפִי חֶשְׁבּוֹן. זֶה הַכְּלָל הַמִּתְלַקְּטִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהַנִּבְלָלִין לְפִי חֶשְבּוֹן. סֶלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁלַּחוּלִין שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ מֵבִיא סֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר סֶלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא מְחוּלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְלָן עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת מִדּוֹחַק לֹא שֶׁיְקַייֵם כֵּן אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְלָן עַל הַכֶּסֶף. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינָרֵי זָהָב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יְהוֹשֻעַ אֶת כַּסְפָּם דִּינָרֵי זָהָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב. כדי להקל עליו משאוי הדרך ובבבלי פ' הזהב דף מ''ה מסיק דמדקתני לא יעשה ולא קתני לא יחלל ש''מ מדאורייתא מישרא שרי ומדרבנן הוא דגזרו בית שמאי שמא לא ימצא למלאות בכדי דינרי זהב ומתוך כך ישהא ולא יעלה לרגל וב''ה סברי לא גזרינן ור''ע העיד שהוא בעצמו עשה את כסף מע''ש של ר''ג ור' יהושע לדינרי זהב שהן הן מתלמידי ב''ה והורו הלכה למעשה כן:
מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק. בשאי אפשר לו בדרך אחר הוא שהתירו ולא שיקיים כן שיהיה המעות נחושת של מעשר אלא שצריך להיות חוזר ומחללן על הכסף:
מתני' סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו. והוא צריך להוציא את של חולין לצורכיו מביא בסלע מעות והן של נחושת ואומר בתחילה סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת היא על המעות האלו והרי המעות נחושת עכשיו של מעשר ואח''כ בורר את הסלע היפה שבהן ומחללה על המעות האלו ותהא הסלע היפה למעשר תחתיהן והסלע השני והמעות נשארו חולין ובלאו הכי אי איפשר לו להתנות על אלו שתי סלעים גופן ולומר על אחת מהן אם זו היא של מעשר מוטב ואם לאו הרי הסלע השניה שהיא של מעשר מחוללת עליה דזה אסור לכתחלה דאין מחללין מע''ש של ודאי כסף על כסף כדתנן לעיל בפ''ק דדמאי בהלכה ב' דדוקא בדמאי התירו לחלל כסף על כסף אבל לא בודאי ואפי' כסף על הנחושת לא התירו בודאי אלא מדוחק וכגוונא דהכא שנתערב סלע מעשר עם סלע חולין וכדמפרש התנא ואזיל:
זה הכלל המתלקטין למעשר שני והנבללים. והוא שחפן מהן לפי חשבון והכי קאמר בגמרא וצריך הוא להתנות ולומר אם אלו שבידי הן מעשר השאר חולין ואם הן חולין הרי מעות המעשר בכל מקום שהן מחוללין עליהם וכן הדין בנמצא חסר מהן והוא בלל וחפן שחושבין הפחת לפי חשבון:
לפי חשבון. הוא שאם היו מעות מעשר מאתים ושל חולין מנה השני שלישים למעשר והשליש לחולין וכן כל כיוצא בזה:
אם בלל וחפן. שלא ליקט אותן אחד אחד מכאן ומכאן אלא עירב אותן וחפן מלא חפניו מהן:
מתני' מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו. במקום אחד ולקט אותן מכאן ומכא כדקאמר בגמ' הדין הוא כך דמה שמלקט בתחילה הכל למעשר שני הוא עד שישלים את המעשר והשאר הוא חולין:
רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב בָּעֵי נִטְמְאוּ בִגְבוּלִין לֹא יִיפָּדוּ שֶׁאֵין פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְהֵן נו טי נו טומי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יונה והן נוטו ניטומי. כלומר שבדרך שחוק השיב לו מאי האי דניטמו ניטמו דקאמרת דמאי תיבעי לך ודאי הכי הוא אליבא דר''ט דקסבר הואיל ועיקרן למאכל בהמה הן אין פודין אותן ול''ש בירושלים ול''ש בגבולין והא דאמרינן נטמאו בירושלים לאשמועינן אליבא דרבנן דאף בירושלים אם נטמאו פודין אותן כדין שאר מעשר שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים:
ר' יצחק בן אלישיב בעי. על הא דר' יונה דלמאי דקאמרת אליבא דרבנן א''כ ש''מ דלר' טרפון איפכא הוא דאלו מכיון שאינן ראוין לאכילת אדם כל כך אין פודין אותן מעתה אם נטמאו בגבולין ג''כ לא יפדה אותן לר''ט שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים:
רִבִּי גּוֹרִיוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָא דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן אֵין פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה נִרְאוּ דְּבָרִים הָרָאוּי לְאוֹכֶל אָדָם אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ לוֹכֶל בְהֵמָה. וּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹכֶל אָדָם פּוֹדִין אוֹתוֹ לוֹכֶל בְהֵמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נראו דברים. אליבא דרבנן קאמר לה דנראו דברים דהכי ס''ל דדוקא הראוי לאוכל אדם ממש. הוא דאין פודין אותו למאכל בהמה אבל הני דאין ראוין לאוכל אדם דעיקרן למאכל בהמה הן ואין אדם אוכלן כ''א ע''י הדחק פודין אותן למאכל בהמה:
דברי ר' טרפון אין פודין וכו'. טעמא דר''ט משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כדפרישית במתני':
מַתְנִיתָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַף הַפֵּירוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין. 11b דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא קַל הוּא שֶׁהֵקִילוּ בְכַרְשִׁינִין וּבִלְבָד בְּעִיסָה שֶׁלְכַרְשִׁינִין. וּבִלְבַד עִיסָה שֶׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד בעיסה של כרשינים הקלו שתהא נכנסת ויוצאת אבל לא בכרשינים עצמן דלא אתי לאחלופי בשאר פירות וכדמסיק ואזיל ובלבד עיסה של מעשר שני כלומר ודוקא אם העיסה של כרשינים ממעשר שני עצמו הוא אבל אם לקחה בכסף מעשר שני לא דליכא היכירא ואתי לאחלופי בשאר פירות:
דברי הכל היא הכא. ודחי לה הש''ס דלא תדחוק לאוקמי מתני' כר' שמעון בן גמליאל אלא דהכא הכל מודין שנכנסין ויוצאין דקל הוא שהקלו בכרשינים מכיון שאינן מאכל אדם כל כך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source